החלטה בתיק בש"א 6318/07

1.       לפני בקשה להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין שניתן בערעור ביום 8.7.2007 (להלן - "פסק הדין"), עד למתן החלטה בבקשת רשות ערעור על פסק הדין שהמבקשת, המערערת בהליך העיקרי (להלן - "המבקשת"), מתעדת להגיש לבית המשפט העליון.

2.       במסגרת פסק הדין נדחה ערעור המבקשת לביטול פסק דינו של בית משפט קמא, שניתן בדרך של פשרה בהתאם להוראת סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן - "חוק בתי המשפט"), עת בית המשפט הורה, כי בהתאם להסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים, אשר נדון גם בפני בית משפט קמא, המבקשת אינה זכאית לקבל הדירות 4 ו-5 בנכס המקרקעין ברחוב אגריפס 21 בירושלים (להלן - "הנכס") אלא הדירות 10 ו-11. יחד עם זאת, בית המשפט הוסיף והורה, כי הערעור ביחס לדחיית הבקשה למינוי שמאי ליישומו של סעיף 6 להסכם הפשרה מתקבל, בהסכמת הצדדים.

יצוין כי בהחלטת בית המשפט מיום 26.8.2007, נעתר בית המשפט לבקשה לתיקון טעות סופר שנפלה בפסק הדין, והורה על הוספת הקביעה, כי החלטת בית משפט קמא, לפיה הערת האזהרה שנרשמה על הנכס בלשכת רישום מקרקעין תצומצם לדירות 10 ו-11 בלבד, נותרת על כנה.

הבקשה

3.       המבקשת הגישה באמצעות בא-כוחה, עו"ד יהושע ננר, הבקשה דנן להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין. הבקשה לא נתמכה בתצהיר. בנמקו טעמיו לבקשה, טען ב"כ המבקשת, כי אי עיכוב ביצוע פסק הדין יסב למבקשת נזק שלא ניתן יהיה לתקנו היה ותצלח דרכה של המבקשת בבקשת רשות ערעור, שכן בהתאם לפסק הדין, נקבע כי המשיבה היא הזכאית להחזיק בדירות 4 ו-5, נשוא פסק הדין, בניגוד לטענת המבקשת, לפיה היא זכאית לקבלן.

          בין לבין, ניתן ביום 24.7.2007 צו ארעי במעמד צד אחד לעיכוב ביצוע פסק הדין עד למתן החלטה אחרת בבקשה.

תגובת המשיבה לבקשה

4.       המשיבה, באמצעות בא-כוחה, עו"ד מאירה נועם, התנגדה לבקשה. בהפנותה להלכה הפסוקה, טענה ב"כ המשיבה, כי סיכויי בקשת רשות ערעור המבקשת הינם קלושים, שכן המדובר בערעור בגלגול שלישי, לגביו הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט יתערב רק כאשר מדובר בסוגיה משפטית עקרונית, שלא כבענייננו. יתרה מזאת, המדובר בבקשת רשות ערעור על פסק דין שניתן על דרך הפשרה, בהתאם להוראת סעיף 79א לחוק בתי המשפט, אשר גם לגביו הלכה פסוקה היא, כי התערבות ערכאת הערעור תהא מצומצמת ביותר. לבד מסיכויי הצלחה קלושים בבקשת רשות ערעור, אם תוגש, טענה ב"כ המשיבה, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה, שכן הותרת הערת האזהרה על כנה תסב למשיבה נזק עצום, בין היתר בשל התחייבויות שנטלה על עצמה לרשום הבית כבית משותף.

לחילופין, טענה ב"כ המשיבה, כי אם בית המשפט ייעתר לבקשה ויורה על עיכוב ביצוע פסק הדין, יש להורות למבקשת להפקיד ערבות בנקאית בסכום ריאלי להבטחת הוצאות המשיבה ונזקיה היה ולא תוגש, בסופו של יום, בקשת רשות ערעור.

תשובת המבקשת

5.       חרף החלטתי מיום 16.7.2007 בדבר המועדים להגשת תשובת המבקשת לתגובת המשיבה, הרי שעד ליום דנא וממילא בחלוף המועד הקבוע בהחלטה, המבקשת לא הגישה תשובה מטעמה לתגובת המשיבה.

דיון

6.       לאחר ששקלתי כלל טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

7.       כלל הוא כי אין בהגשת ערעור על פסק דין כדי לעכב ביצועו, כך מורנו תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת לאמור:

                   "466. הביצוע לא יעוכב

הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים."

עמדה על כך השופטת ד' דורנר בבש"א 4403/94 רחל ויצמן נ' שלמה ניצן, תק-על 94(3), 2278 (1994), בהתייחסה לשיקולים שעל בית המשפט לבחון, בהידרשו לבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, בקובעה כהאי לישנא:

          "בהכרעה בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין יש לערוך איזון בין האינטרס של הזוכה להגשמת זכויותיו כפי שנקבעו בפסק הדין, לבין האינטרס של המפסיד להגשמת זכויותיו אם יזכה בערעור. בהתנגשות בין אינטרסים אלה שמור מעמד בכורה לאינטרס של הזוכה, שכן ההנחה היא כי פסק הדין בו נקבעו זכויותיו הוא נכון.

...